פאנל בונוס

פייק ניוז או חדשות אמיתיות

האמינו או לא, ציירתי את הקומיקס הזה הרבה לפני שפרץ הדיון הציבורי בארה"ב בנושא "עובדות אלטרנטיביות" ו-"פייק ניוז" (fake news). הפולמוס האחרון החל לאחר שהנשיא טראמפ האשים את רשת סי-אן-אן בהפצת עובדות שקריות לגבי טקס ההשבעה הנשיאותי של טראמפ. טראמפ טען ש CNN ניסתה ליצור תמונה מעוותת לגבי כמות המשתתפים שנכחו בטקס, לעומת טקס ההשבעה של הנשיא הקודם ברק אובמה.

ברשותכם, לא נכנס לנקודה מי מהצדדים צודק, מכמה סיבות. ראשית, בדיוק כמותכם, לא נכחתי בטקס, ולכן אין ביכולתי לדעת לאילו תמונות עלי להאמין. שנית, אין לי שום עניין בתחרות המטופשת של "למי יש יותר גדול" בין דונאלד טראמפ וברק אובמה. תחת זאת, הייתי רוצה לדון בקצרה בתפקידה של התקשורת בויכוח הנ"ל. כמו כן, נבחן האם החשדנות הגוברת של ציבורים מסויימים במקורות התקשורת שלהם היא מוצדקת או לא, והאם הוגן לעשות שימוש במונח "פייק ניוז" בהקשר של גופי תקשורת מכובדים כמו CNN או "ידיעות אחרונות"?

מדוע אף אדם לעולם לא יחווה את החדשות כמדויקות

כל מי שמכיר באופן אישי סיפור כלשהו, שפורסם לאחר מכן בחדשות, יסכים שהסיפור שדווח לא היה "מדויק ב-100%". כתבות חדשותיות לעולם אינן מדויקות, ולעולם לא יוכלו להיות מדויקות. יש לכך סיבות טובות. סיבה ראשונה: כתב חדשות טוב מקבל בד"כ את הסיפור שלו מכמה מקורות, מצליב בין המקורות, ומסנן מהסיפור את מה שלדעתו לא רלוונטי. הסיפור שהוא כותב עובר כמה מסננים נוספים (עורך, לפעמים גם עורך ראשי). התוצר הסופי, המוצלב והמסונן הופך להיות אותו סיפור אשר קוראים בעיתון או אייטם שמשודר במהדורת החדשות.

האדם הסביר מבין כיצד עובד תהליך של דיווח חדשותי. לפיכך, מרבית האנשים הסבירים והנבונים יקבלו את העבודה שלסיפור יש יותר מזווית אחת, ולכן ניתן לספר את אותו הסיפור בכמה דרכים שונות. מסיבה זו אף סיפור חדשותי לא יכול להיות מדוייק במאת האחוזים, בפרט בכל הנוגע לחוויות הסובייקטיביות ולפרשנות הניתנת למה שהתרחש.

יחד עם זאת, האדם הסביר והנבון מצפה מכתבי החדשות להיות:

• מקצועיים – על הכתב להשיג כמה שיותר עובדות מכמה שיותר מקורות מהימנים, בגבולות האפשר.
• אובייקטיבים / הוגנים – על הכתב לשים בצד הטיות, אמונות, ודעות אישיות כאשר הוא מדווח את הסיפור. הכתב מחויב לבצע את עבודתו ולסקר את העובדות ללא משוא פנים.
• אמיתיים / אוטנטיים – על הכתב לספק כמה שיותר זויות לסיפור, מבלי להשמיט פרטים חשובים. למשל, בסוף כתבת תחקיר, נהוג להשמיע את תגובת הנחקר, כדי לשמוע את הצד שלהם בסיפור.

לבסס מחדש את האמון שאבד

כאשר גוף תקשורתי לא עומד בקריטריונים הנ"ל, הוא יוצר סדק באמון שבינו לבין צרכניו. למרבה הצער, יותר ויותר גופי תקשורת אינם עומדים בסטנדרטים בסיסיים אלה.

• כאשר גוף תקשורת מפרסם סיפור הכולל אינספור עובדות שלא נבדקו, או סיפור שכולל כותרת מטעה, רק בכדי שאותו גוף יוכל למכור יותר עיתונים, או לקבל יותר כניסות לאתר, המקצועיות שלו נפגעת.
• כאשר גוף תקשורת תומך במועמד מסויים לנשיא / ראש ממשלה, הוא מאבד את הטיפה האחרונה של אובייקטיביות שנותרה בו.
• כאשר ארגוני חדשות משמיטים מדיווחי החדשות שלהם את מוצאם או דתם של טרוריסטים, למרות שאותם טרוריסטים בצעו את מעשיהם בשם אותה דת או בגלל מוצאם, הם משמיטים חלק חיוני מהדיווח, ובכך פוגעים באוטנטיות שלהם.

הוסיפו לכך את הקשרים שיש למו"לים בכירים ולאיליי הון תקשורתיים עם פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים, וקיבלתם סיבה נוספת לפקפק ביושרתם של חלק מגופי התקשורת.

אמון הוא מילת המפתח כאן. ברגע שמתחילים לאבד אמון בגופי התקשורת, קשה לנו יותר ויותר להאמין לחדשות שמדווחים לנו, במיוחד לאותן החדשות שמערערות את האידיאולוגיה שלנו או האמונה שלנו. כאשר צרכן החדשות מתחיל לתהות לגבי כל ידיעה בעיתון: "האם זה באמת נכון?" או "מהי האג'נדה הנסתרת העומדת מאחורי פרסום הכתבה?" אזי כל הסיפורים מתחילים להישמע כמו "פייק ניוז", אפילו אותם סיפורים שהם חשובים ונכונים ומתבססים על מקורות אמינים.

לפיכך, דונאלד טראמפ צודק בדבר אחד: ככל שההטייה התקשורתית הופכת לנפוצה יותר, ארגוני החדשות הגדולים ממשיכים לאבד את אמינותם (בד בבד עם ירידה בחשיפה אליהם, משום שאנשים פשוט מתייאשים ומפסיקים לצפות בחדשות "המיינסטרים"). עובדה זו צריכה להדאיג אותנו, משום שתקשורת חזקה ועצמאית היא מרכיב יסודי של כל חברה דמוקרטית בריאה וחפצת חיים. עלינו לשמור על כלבי השמירה של הדמוקרטיה, כי בלעדיהם, נפקיר את החצר שלנו לזאבים ושועלים.

אם חשקה נפשכם בעוד כמה קטעי קומיקס בנושא תקשורת, כדאי לכם לבקר באתר C-Section Comics. הנה קומיקס אחד למשל המתאר מבזק חדשות פרהיסטורי, עמוס בעובדות אלטרנטיביות, חדשות מזויפות וופייק ניוז מהעבר. והנה קומיקס על מבזקי חדשות, או כיצד הפורמט המודרני של מבזקי חדשות מפספס לגמרי את הפואנטה.

 

פאנל בונוס:

וסתם בשביל הכיף, ציירתי פאנל בונוס נוסף, כדי להראות כיצד הוספת פרט אחד קטן יכולה לשנות את כל המשמעות של הפאנץ' בציור:

לא תשווה!

נחזור לטקסט המקראי. על-פי המקורות, נוצר האדם בצלמו של אלוהים:

"וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלוהִים בָּרָא אותוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א' 27)

תמיד תהיתי מה משמעות הביטוי "בצלם אלוהים ברא אותו". האם לקב"ה יש ידיים ורגליים וכליות, או שמה אנו דומים לאלוהים רק ברוחנו, בהתנהגות, בדרך החשיבה? ואם אנו דומים באופיינו לאלוהים, זה אומר שגם אלוהים תחרותי?

בארה"ב, בוחרים אנשים רבים לדבוק במובן המילולי של הביטוי, כלומר לשיטתם "בצלם אלוהים" משמעו שהאדם דומה פיזית לאלוהים. מה שמביא בד"כ לשאלה הבאה – כיצד אלוהים נראה? האם אלוהים זכר או נקבה? האם הוא לבן? שחור? אסייתי? ויכוחים מצחיקים כאלה על איך נראה אלוהים הם דבר שבשגרה, ואפילו קיבלו ביטוי בתרבות הפופולרית: למשל בסרט "Bruce Almighty" (ברוס הגדול מכולם), שם מורגן פרימן נבחר לא בכדי לשחק בתפקידו של אלוהים, או במחזמר "Avenue Q", שם קייט הלבנה וגארי השחור מתווכחים ביניהם האם ישו היה לבן או שחור, עד שמישהו מזכיר להם שישו היה בכלל יהודי.

כאמור, הפולמוס על איך אלוהים נראה משעשע אותי, מאחר וכל תכליתו היא להוכיח שייכות לקבוצה שהכי דומה לאלוהים. למה בעצם? נניח שאלוהים לבן, האם זה הופך את לבני העור לטובים יותר משחורי העור? אנו חוזרים כאן שוב לנקודה שעמדה במרכז הקומיקס של היום – נטייתו הכפייתית של האדם להשוות את עצמו לאחרים. ומה טוב יותר מלסיים בנקודה שבה התחלנו?

רוצים קומיקסים נוספים על סיפור בריאת האדם התנכ"י? הנה קומיקס נוסף הדן בשאלה המטרידה מדענים ותיאולוגים זמן רב – כיצד נראה האדם הראשון? והנה קומיקס קצרצר שמראה איך פיתה הנחש את חווה אימנו. וכאן תוכלו למצוא קומיקסים נוספים על סיפורי התנ"ך.

מדענים ואנשי-רוח רבים עדיין חלוקים בשאלה האם גם הדמויות ב C-Section Comics נבראו בצלם אלוהים, או שמא התפתחו בתהליך איטי של אבולוציה שלקח מליוני שנים? ואולי שילוב של שניהם? אם לא תקליקו, לא תדעו.  C-Section Comics – קומיקס שלא ברא השטן.

 

 

אהבת קנטאורים, פאנל בונוס:

ליצורים החביבים הללו, בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס, קוראים קנטאורים, או סנטאורים. מאז ומתמיד הם תפסו מקום מכובד ברשימת היצורים האהובים עלי במיתולוגיה היוונית, ועד היום אני נהנה במיוחד לצייר אותם. כילד אהבתי אותם במיוחד בסרט האנימציה "פנטזיה", בסצינה המפורסמת בה קנטאורים זכרים חסונים סטייל דיסני מחזרים אחרי "קנטאוריות" נקבות חמודות לצלילי הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן.

בעבר ציירתי גם את הקנטאורית הנחמדה הזו.

מרגישים שאתם על הסוס? קומיקסים נוספים שלי מחכים לכם באתר C-Section Comics. תוכלו למשל לקרא את הקומיקס הזה בדיוק, רק שהדיאלוגים יהיו באנגלית, וזה מדהים במיוחד בהתחשב בעובדה שאין בקומיקס הזה בכלל דיאלוגים.