מורשתו של אובמה

מורשתו של אובמה - קריקטורה פוליטית מאת עידן שניידר

ב-20 לינואר 2017 , יסיים ברק אובמה שתי קדנציות כנשיא ארה"ב. כשבאים לסכם את מורשתו של אובמה, בכל הנוגע למזרח התיכון, התמונה לא נראית מבטיחה במיוחד:

  • בסוריה, הציב לעצמו אובמה קו אדום לתקיפה ואז נסוג ממנו, תוך הפקרת הזירה לרוסים ולאיראנים. התוצאה: כמעט חצי מליון הרוגים, נכון לכתיבת שורות אלה, וגל פליטים חסר תקדים באירופה. תגובת השרשרת תגיע שנים מאוחר יותר בברקסיט, הסממן הראשון לקראת התפרקות אפשרית של האיחוד האירופי, לנוכח חילוקי הדיעות בנושא הטיפול בפליטים.
  • בזירה הישראלית-פלשתינאית – שר החוץ קרי הפנה את כל תשומת ליבו בתחילת הקדנציה שלו לנושא, בילה שבועות ממושכים באזור במטרה לקדם הסכם. התוצאה: אין תוצאה. הטרור הערבי ממשיך להכות בישראל והפלשתינאים עדיין לא מוכנים להכיר במדינה יהודית ולשבת לשולחן המשא ומתן. בהעדר משא ומתן, הקפאון המדיני נמשך וכך גם הבנייה הישראלית בהתנחלויות. עם כמעט חצי מליון ישראלים שגרים מעבר לקו הירוק, רעיון שתי המדינות נראה רחוק מתמיד.
  • במצריים, עם נפילת מובאראכ התעקש אובאמה לתמוך דווקא במועמד האחים המוסלמים, מורסי. מורסי הודח כעבור כמה שנים על-ידי עבד אל-פתאח א-סיסי, הגנרל החילוני, אבל יחסי ארה"ב מצריים נותרו בעיתיים בעקבות תמיכת אובמה בגורמי האיסלאם הקיצוני, השנואים על הצבא.
  • באיראן, הסכם הגרעין המפורסם שימים יגידו אם היה שווה את הנייר עליו היה כתוב (הערכתי הלא מלומדת – לא שווה. בהזדמנות הראשונה האיראנים יפרצו אותו וירוצו אל הפצצה). העולם השיג במקרה הטוב דחייה של כמה שנים בפיתוח הפצצה האיראנית. בעבור האיראנים, ההישגים העיקריים של ההסכם הם סיום הבידוד האיראני, ביטול הסנקציות, החזרת משטר האייתוללות לחיק הקהילה הבינלאומית, והכרה דה-פאקטו של ארה"ב באיראן כגורם משמעותי במזרח התיכון, תוך שיתוף פעולה פסיבי בעיראק וסוריה. ההישג היחידי מבחינת ישראל – סעודיה ומדינות המפרץ, שמבינות כי ננטשו על-ידי ארה"ב, מתחילות בשיתוף פעולה סמוי עם ישראל כנגד האוייב המשותף האיראני, זאת על פי מקורות זרים.
  • ואקורד הסיום – אי הטלת וטו על החלטת מועצת הביטחון 2334 הקוראת להפסקת הבניה בהתנחלויות. שמעתי אנשים מכנים את האקט של אובמה "חסר תקדים", אבל למען האמת ישנם הרבה תקדימים להחלטות אנטי ישראליות במועה"ב שעליהן ארה"ב לא הטילה וטו. למעשה, קיים תקדים אחד דומה להפליא – החלטת האו"ם 465 משנת 1980, שקראה לישראל לפרק את ההתנחלויות. גם כאן, נשיא אנטי-ישראלי (קרטר) בשלהי הקדנציה שלו, נתן הוראה לא להטיל וטו על ההחלטה, ובכך סייע להעבירה. להחלטה לא הייתה שום משמעות מעשית משום שקרטר היה אז כבר "ברווז צולע", ומחליפו רייגן היה אחד מהנשיאים היותר פרו ישראליים שישבו בבית הלבן (למרות שגם הוא ביקר את ישראל על מפעל ההתנחלויות). נראה שגם להחלטה 2334 לא תהיה משמעות מעשית ישירה, ראשית משום שהתקבלה תחת סעיף 6 של אמנת האו"ם (ולכן לא ניתן לכפות אותה על ישראל), ושנית כי דונלד טראמפ, הנשיא הנבחר, כבר הודיע שבקדנציה שלו "העניינים באו"ם יראו אחרת". ועדיין, זוהי מכה מדינית כואבת לישראל ולממשלת נתניהו.

הנשיא אובמה השיג כל זאת תוך נטישת בעלי הברית המסורתיים של ארה"ב באזור כמו סעודיה, מדינות המפרץ, מצריים החילונית, ובמידה מסויימת גם ישראל, תוך חיזוק גורמים איסלמיסטים קיצוניים באזור כמו איראן ותורכיה. בעקבות חוסר התלות של האמריקנים בנפט הערבי (טכנולוגית פצלי השמן), נסוגה ארה"ב הלכה למעשה מהזירה המזרח-תיכונית, וספק הפקידה ספק הפקירה אותה בידי רוסיה. ההפגזות חסרות האבחנה בסוריה ועצימת העין הרוסית (לפחות בשלב הראשון) לנוכח הטבח בחאלב הם רק דוגמא לצורה שבה הרוסים מנהלים את העסק.

זוהי מורשתו של אובמה במזרח התיכון. כיצד ינהג הנשיא טראמפ במזרח התיכון בכלל, ובישראל בפרט? ההצהרות של טראמפ עד עכשיו, במיוחד בהקשר הישראלי, מעודדות. אך כשלוקחים בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה של ארה"ב, ואת חוסר העניין ההולך וגובר שלה במזרח-התיכון בעקבות העצמאות האנרגטית שלה, אינני צופה מעורבות יתירה של ארה"ב באזור. הלוואי ואני טועה.

קליפורניה מתעוררת למציאות חדשה

מריחואנה בקליפורניה חוקית ודונלד טראמפ ניצח בבחירות

עם כל הכבוד לדונלד טראמפ, המהפכה האמיתית בבחירות 2016 התרחשה ב- Golden State. האזרחים במדינה הצביעו בעד לגליזציה של מריחואנה בקליפורניה. כנראה שזו הנחמה היחידה בבחירות האלה עבור קליפורניה הליבראלית-דמוקרטית. קליפורניה מצטרפת בזאת לנבאדה, מסצו'סטס ומיין, גם בהן הצביעו בבחירות האחרונות בעד הפיכת הקנביס לחוקי. בארקנסו, פלורידה וצפון דקוטה הפכה המריחואנה הרפואית לחוקית.

לפי שעה בחירתו של טראמפ לא מתקבלת בעין יפה על-ידי חלק מהדמוקרטים. העובדה שקלינטון נצחה בבחירה הפופולארית (כלומר קיבלה יותר קולות של מצביעים בפועל, גם אם הפסידה במספר האלקטורים) תורמת לתחושת ההחמצה של הדמוקרטים. אלפי מפגינים יוצאים לרחובות, ובמקרים מסויימים ההפגנות מתודלקות על-ידי גורמים אנרכיסטיים והופכות לאלימות. ישנם כבר קולות בקרב הדמוקרטים שקוראים לשינוי שיטת הבחירות בארה"ב ולזניחת שיטת האלקטורים, במיוחד לנוכח העובדה שזו כבר פעם שניה ב 16 שנה שמועמד דמוקרטי זוכה בבחירה הפופולרית (רוב קולות המצביעים) אבל לא מצליח לזכות בנשיאות (רוב של אלקטורים) – ראה בחירות שנת 2000, בהן התמודד אל גור מול ג'ורג' וו בוש, וזכה במרבית הקולות.

הלגאליזציה של מריחואנה בקליפורניה היא צעד משמעותי בדרך להפוך את הקנביס לחוקי בשאר המדינות בארה"ב, ובהמשך אולי בשאר מדינות העולם. גם אם זה ריכך מעט מבחינתם את ההלם מבחירתו של טראמפ לנשיא, כנראה שאין מספיק מריחואנה בקליפורניה כדי לגרום לתושבי המדינה לקבל בהכנעה את ההכרעה הדמוקרטית של בחירות 2016.

עד שיתירו שימוש חוקי במריחואנה בארץ, למה שלא תקראו את C-Section Comics ? תוכלו להתחיל בקריקטורה הזו שציירתי בנושא לגליזציה של סמים קלים, עוד ב 2013. ירוק עולה.

 

איך נראות בחירות בדיקטטורות

בחירות בדיקטטורות - קומיקס מאת עידן שניידר

בחירות בדיקטטורות – פאנל בונוס:

דונלד טראמפ והתקשורת - קריקטורה מאת עידן שניידר

במדינות דיקטטוריות כדוגמת סוריה של אסד או מצריים של מובארכ, אוהבים השליטים לערוך מידי פעם "בחירות". בחירות אלו כוללות בד"כ או מועמד אחד, או לכל היותר שני מועמדים, כאשר המועמד השני הוא תמיד סוג של "איש-קש" חסר סיכוי אמיתי לנצח. כך היה למשל בבחירות האחרונות שנערכו לנשיאות בסוריה בשנת 2014 (בקומיקס לעיל בחרתי למרות זאת לצייר את המועמד הסורי כמועמד יחיד). הרעיון בעריכת בחירות בדיקטטורות היא לתת לאנשים את התחושה של דמוקרטיה, תוך כדי וידוא שהעריץ נשאר בשלטון. השליט הנוכחי מקבל בד"כ סדר גודל של 90% מהקולות, ולפעמים, כמו במקרה של אזרבייג'ן ב 2013, התוצאות ידועות באורח פלאי עוד לפני שנערכו הבחירות!

הנשיא בבחירות האלו נבחר כמעט תמיד פה-אחד משום שהבוחרים "יודעים" למי עליהם להצביע. הם יודעים כי

  1. יש רק מועמד אחד (או רק אחד שהוא מועמד רציני)
  2. נאמר להם למי להצביע – ע"י גורמי ממשל רשמיים, או הצבא, או המשטרה, או התקשורת (שבמדינות כאלו מופעלת ע"י המשטר)
  3. הם מבינים שאם יצביעו בצורה "לא נכונה", דברים רעים עלולים לקרות להם. במדינות טוטליטריות, יש לאח הגדול נטייה לדעת למי הצבעת.

עכשיו נעבור לבחירות 2016 בארה"ב. אפשר להניח שכאן אף מועמד לא יקבל מעל 90%. למעשה, על פי הסקרים האחרונים, אלא אם כן יקרה משהו דרמטי עד הבחירות, התוצאה הצפוייה היא פחות או יותר שוויון בין שני המועמדים . ובכל זאת, נראה שהתקשורת בארה"ב (וכשאני אומר "התקשורת" אני מתכוון למרבית גופי החדשות הגדולים, תמיד יש יוצאי דופן) עושה מאמץ עילאי כדי להגיד לבוחר האמריקני במי עליו לבחור. התופעה אמנם אינה חדשה, וראינו דברים דומים גם בבחירות קודמות, אבל נראה שהפעם יש התייצבות חסרת תקדים של גופי התקשורת מאחורי הילרי קלינטון, או יותר נכון, נגד דונלד טראמפ. אם התופעה נשמעת מוכרת לקורא הישראלי, הרי זה משום שגם במערכות הבחירות האחרונות בישראל, התייצבו מרבית כלי התקשורת מאחורי המועמדים שרצו נגד נתניהו – תופעת ה"רק-לא-ביבי" המוכרת. בעיני התקשורת, ישנו מועמד בר-בחירה אחד.

קיים דמיון מסוים בין בחירות עם "מועמד אחד", כפי שנהוג בבחירות בדיקטטורות, לבין בחירות עם "מועמד ראוי לבחירה" אחד. בשני המקרים, לבוחרים ישנה בעצם רק אפשרות בחירה אחת. נבהיר כאן ועכשיו: ארה"ב לחלוטין איננה על המסלול להפוך לעריצות, היא אפילו לא קרובה לכך. אבל כשהתקשורת בארה"ב מטיפה לנו שוב ושוב למי עלינו להצביע, וכשאחד המועמדים מצוייר כ"שטן בהתגלמותו",הדבר מזכיר לטעמי יותר את עיתון "פראבדה" (האמת), השופר של המשטר בימי ברית-המועצות הקומוניסטית, ופחות את צורת ההתנהגות המצופה מתקשורת חופשית, אמיתית, פלוראליסטית.

מחפשים פלורליזם ורבגוניות? את הקומיקס שלי תוכלו לקרא גם באנגלית וגם בעברית, אין דבר פלורליסטי מזה! הנה כמה קריקטורות פוליטיות בעברית, ובאתר הזה תמצאו את הקומיקס שלי באנגלית.

רבצ"ר אופקים

תמונה

איור נוסף לרצועה הביטחונית של טל לאור בחדשות הלילה של הערוץ הראשון.

רבצר אופקים - קריקטורה מאת עידן שניידר

הפינה הפעם עסקה בין השאר בהתבטאויות האחרונות שפורסמו בתקשורת, של הרב הצבאי הראשי המיועד, הרב קרים, ומאוחר יותר של ראש המכינה הצבאית בעלי, הרב לוינשטיין, בנושאים כמו הומוסקסואליות, מעמד האישה ועוד. הרצב"ר המיועד, לאחר שיחה עם הרמטכ"ל, הוציא "איגרת הבהרה" שבה הוא חזר מחלק מדבריו, למרות שמנוסח הדברים משתמע שההתנערות מהדברים היא בעיקר לטובת התפקיד.

זכותו של הרב להחזיק באיזה דעות שירצה, והדברים שאמר, גם אם פוגעניים, עדיין נחשבים לגיטימיים במסגרת חופש הביטוי. אבל בעידן של היום, "האינטרנט זוכר", ומוטב שמי שמתכנן לרוץ לתפקיד ציבורי ייקח זאת בחשבון לפני שהוא משחרר אמירה כזו או אחרת.

(לצפייה בקריקטורה באיכות גבוהה יותר)

 

יועץ צבאי לקבינט

תמונה

קריקטורה נוספת לפינה "הקשב!" בהגשת טל לאור, בחדשות הלילה בערוץ הראשון. הפינה הפעם עסקה בדרישתו של השר נפתלי בנט למינוי יועץ צבאי לחברי הקבינט, באיזון ביחסי הכוחות בין ראש הממשלה ושר הביטחון לשאר חברי הקבינט (רמז: אין), ואיך כל זה יכול להשפיע על מעורבות נשים בקבלת החלטות ביטחוניות.

יועץ בטחוני לקבינט - ביבי ובנט - קריקטורה מאת עידן שניידר

טענתו של בנט היא שבעוד ראש הממשלה ושר הביטחון באים לישיבות הקבינט כשהם מעורים בחומר, שאר שרי הקבינט מגיעים עם חוסרים בידע, מה שגורם לעמדת נחיתות שלהם בזמן קבלת החלטות לעומת ראש הממשלה ושר הביטחון, ובחוסר יכולת שלהם לאתגר את טענותיהם של רוה"מ ושר הבטחון בזמן אמת. הדבר בא לידי ביטוי גם בדו"ח מבקר המדינה האחרון על מבצע "צוק איתן", וגם בדוחו"ת קודמים (למשל דו"ח וינוגרד על מלחמת לבנון השניה).

חדי העין ישימו לב להבדל בין הקריקטורה המפורסמת לעיל לבין צילום המסך מערוץ 1 שלהלן – הקריקטורה צוירה בהתראה קצרה מאד ובדדליין מאד צפוף, ולא הייתי מרוצה מהצורה בה ציירתי את בנימין נתניהו. בגרסא שבאתר עבר ביבי "שיפוץ פנים" קל.

צילום מסך ערוץ 1 - ביבי ובנט - קריקטורה מאת עידן שניידר

עמוד 1 מתוך 41234