איך נראות בחירות בדיקטטורות

בחירות בדיקטטורות - קומיקס מאת עידן שניידר

בחירות בדיקטטורות – פאנל בונוס:

דונלד טראמפ והתקשורת - קריקטורה מאת עידן שניידר

במדינות דיקטטוריות כדוגמת סוריה של אסד או מצריים של מובארכ, אוהבים השליטים לערוך מידי פעם "בחירות". בחירות אלו כוללות בד"כ או מועמד אחד, או לכל היותר שני מועמדים, כאשר המועמד השני הוא תמיד סוג של "איש-קש" חסר סיכוי אמיתי לנצח. כך היה למשל בבחירות האחרונות שנערכו לנשיאות בסוריה בשנת 2014 (בקומיקס לעיל בחרתי למרות זאת לצייר את המועמד הסורי כמועמד יחיד). הרעיון בעריכת בחירות בדיקטטורות היא לתת לאנשים את התחושה של דמוקרטיה, תוך כדי וידוא שהעריץ נשאר בשלטון. השליט הנוכחי מקבל בד"כ סדר גודל של 90% מהקולות, ולפעמים, כמו במקרה של אזרבייג'ן ב 2013, התוצאות ידועות באורח פלאי עוד לפני שנערכו הבחירות!

הנשיא בבחירות האלו נבחר כמעט תמיד פה-אחד משום שהבוחרים "יודעים" למי עליהם להצביע. הם יודעים כי

  1. יש רק מועמד אחד (או רק אחד שהוא מועמד רציני)
  2. נאמר להם למי להצביע – ע"י גורמי ממשל רשמיים, או הצבא, או המשטרה, או התקשורת (שבמדינות כאלו מופעלת ע"י המשטר)
  3. הם מבינים שאם יצביעו בצורה "לא נכונה", דברים רעים עלולים לקרות להם. במדינות טוטליטריות, יש לאח הגדול נטייה לדעת למי הצבעת.

עכשיו נעבור לבחירות 2016 בארה"ב. אפשר להניח שכאן אף מועמד לא יקבל מעל 90%. למעשה, על פי הסקרים האחרונים, אלא אם כן יקרה משהו דרמטי עד הבחירות, התוצאה הצפוייה היא פחות או יותר שוויון בין שני המועמדים . ובכל זאת, נראה שהתקשורת בארה"ב (וכשאני אומר "התקשורת" אני מתכוון למרבית גופי החדשות הגדולים, תמיד יש יוצאי דופן) עושה מאמץ עילאי כדי להגיד לבוחר האמריקני במי עליו לבחור. התופעה אמנם אינה חדשה, וראינו דברים דומים גם בבחירות קודמות, אבל נראה שהפעם יש התייצבות חסרת תקדים של גופי התקשורת מאחורי הילרי קלינטון, או יותר נכון, נגד דונלד טראמפ. אם התופעה נשמעת מוכרת לקורא הישראלי, הרי זה משום שגם במערכות הבחירות האחרונות בישראל, התייצבו מרבית כלי התקשורת מאחורי המועמדים שרצו נגד נתניהו – תופעת ה"רק-לא-ביבי" המוכרת. בעיני התקשורת, ישנו מועמד בר-בחירה אחד.

קיים דמיון מסוים בין בחירות עם "מועמד אחד", כפי שנהוג בבחירות בדיקטטורות, לבין בחירות עם "מועמד ראוי לבחירה" אחד. בשני המקרים, לבוחרים ישנה בעצם רק אפשרות בחירה אחת. נבהיר כאן ועכשיו: ארה"ב לחלוטין איננה על המסלול להפוך לעריצות, היא אפילו לא קרובה לכך. אבל כשהתקשורת בארה"ב מטיפה לנו שוב ושוב למי עלינו להצביע, וכשאחד המועמדים מצוייר כ"שטן בהתגלמותו",הדבר מזכיר לטעמי יותר את עיתון "פראבדה" (האמת), השופר של המשטר בימי ברית-המועצות הקומוניסטית, ופחות את צורת ההתנהגות המצופה מתקשורת חופשית, אמיתית, פלוראליסטית.

מחפשים פלורליזם ורבגוניות? את הקומיקס שלי תוכלו לקרא גם באנגלית וגם בעברית, אין דבר פלורליסטי מזה! הנה כמה קריקטורות פוליטיות בעברית, ובאתר הזה תמצאו את הקומיקס שלי באנגלית.


סגור לתגובות.