אמנות הזיוף

פייק ניוז - קומיקס על הטייה תקשורתית - מאת עידן שניידר

פאנל בונוס

פייק ניוז או חדשות אמיתיות

האמינו או לא, ציירתי את הקומיקס הזה הרבה לפני שפרץ הדיון הציבורי בארה"ב בנושא "עובדות אלטרנטיביות" ו-"פייק ניוז" (fake news). הפולמוס האחרון החל לאחר שהנשיא טראמפ האשים את רשת סי-אן-אן בהפצת עובדות שקריות לגבי טקס ההשבעה הנשיאותי של טראמפ. טראמפ טען ש CNN ניסתה ליצור תמונה מעוותת לגבי כמות המשתתפים שנכחו בטקס, לעומת טקס ההשבעה של הנשיא הקודם ברק אובמה.

ברשותכם, לא נכנס לנקודה מי מהצדדים צודק, מכמה סיבות. ראשית, בדיוק כמותכם, לא נכחתי בטקס, ולכן אין ביכולתי לדעת לאילו תמונות עלי להאמין. שנית, אין לי שום עניין בתחרות המטופשת של "למי יש יותר גדול" בין דונאלד טראמפ וברק אובמה. תחת זאת, הייתי רוצה לדון בקצרה בתפקידה של התקשורת בויכוח הנ"ל. כמו כן, נבחן האם החשדנות הגוברת של ציבורים מסויימים במקורות התקשורת שלהם היא מוצדקת או לא, והאם הוגן לעשות שימוש במונח "פייק ניוז" בהקשר של גופי תקשורת מכובדים כמו CNN או "ידיעות אחרונות"?

מדוע אף אדם לעולם לא יחווה את החדשות כמדויקות

כל מי שמכיר באופן אישי סיפור כלשהו, שפורסם לאחר מכן בחדשות, יסכים שהסיפור שדווח לא היה "מדויק ב-100%". כתבות חדשותיות לעולם אינן מדויקות, ולעולם לא יוכלו להיות מדויקות. יש לכך סיבות טובות. סיבה ראשונה: כתב חדשות טוב מקבל בד"כ את הסיפור שלו מכמה מקורות, מצליב בין המקורות, ומסנן מהסיפור את מה שלדעתו לא רלוונטי. הסיפור שהוא כותב עובר כמה מסננים נוספים (עורך, לפעמים גם עורך ראשי). התוצר הסופי, המוצלב והמסונן הופך להיות אותו סיפור אשר קוראים בעיתון או אייטם שמשודר במהדורת החדשות.

האדם הסביר מבין כיצד עובד תהליך של דיווח חדשותי. לפיכך, מרבית האנשים הסבירים והנבונים יקבלו את העבודה שלסיפור יש יותר מזווית אחת, ולכן ניתן לספר את אותו הסיפור בכמה דרכים שונות. מסיבה זו אף סיפור חדשותי לא יכול להיות מדוייק במאת האחוזים, בפרט בכל הנוגע לחוויות הסובייקטיביות ולפרשנות הניתנת למה שהתרחש.

יחד עם זאת, האדם הסביר והנבון מצפה מכתבי החדשות להיות:

  • מקצועיים – על הכתב להשיג כמה שיותר עובדות מכמה שיותר מקורות מהימנים, בגבולות האפשר.
  • אובייקטיבים / הוגנים – על הכתב לשים בצד הטיות, אמונות, ודעות אישיות כאשר הוא מדווח את הסיפור. הכתב מחויב לבצע את עבודתו ולסקר את העובדות ללא משוא פנים.
  • אמיתיים / אוטנטיים – על הכתב לספק כמה שיותר זויות לסיפור, מבלי להשמיט פרטים חשובים. למשל, בסוף כתבת תחקיר, נהוג להשמיע את תגובת הנחקר, כדי לשמוע את הצד שלהם בסיפור.

לבסס מחדש את האמון שאבד

כאשר גוף תקשורתי לא עומד בקריטריונים הנ"ל, הוא יוצר סדק באמון שבינו לבין צרכניו. למרבה הצער, יותר ויותר גופי תקשורת אינם עומדים בסטנדרטים בסיסיים אלה.

  • כאשר גוף תקשורת מפרסם סיפור הכולל אינספור עובדות שלא נבדקו, או סיפור שכולל כותרת מטעה, רק בכדי שאותו גוף יוכל למכור יותר עיתונים, או לקבל יותר כניסות לאתר, המקצועיות שלו נפגעת.
  • כאשר גוף תקשורת תומך במועמד מסויים לנשיא / ראש ממשלה, הוא מאבד את הטיפה האחרונה של אובייקטיביות שנותרה בו.
  • כאשר ארגוני חדשות משמיטים מדיווחי החדשות שלהם את מוצאם או דתם של טרוריסטים, למרות שאותם טרוריסטים בצעו את מעשיהם בשם אותה דת או בגלל מוצאם, הם משמיטים חלק חיוני מהדיווח, ובכך פוגעים באוטנטיות שלהם.

הוסיפו לכך את הקשרים שיש למו"לים בכירים ולאיליי הון תקשורתיים עם פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים, וקיבלתם סיבה נוספת לפקפק ביושרתם של חלק מגופי התקשורת.

אמון הוא מילת המפתח כאן. ברגע שמתחילים לאבד אמון בגופי התקשורת, קשה לנו יותר ויותר להאמין לחדשות שמדווחים לנו, במיוחד לאותן החדשות שמערערות את האידיאולוגיה שלנו או האמונה שלנו. כאשר צרכן החדשות מתחיל לתהות לגבי כל ידיעה בעיתון: "האם זה באמת נכון?" או "מהי האג'נדה הנסתרת העומדת מאחורי פרסום הכתבה?" אזי כל הסיפורים מתחילים להישמע כמו "פייק ניוז", אפילו אותם סיפורים שהם חשובים ונכונים ומתבססים על מקורות אמינים.

לפיכך, דונאלד טראמפ צודק בדבר אחד: ככל שההטייה התקשורתית הופכת לנפוצה יותר, ארגוני החדשות הגדולים ממשיכים לאבד את אמינותם (בד בבד עם ירידה בחשיפה אליהם, משום שאנשים פשוט מתייאשים ומפסיקים לצפות בחדשות "המיינסטרים"). עובדה זו צריכה להדאיג אותנו, משום שתקשורת חזקה ועצמאית היא מרכיב יסודי של כל חברה דמוקרטית בריאה וחפצת חיים. עלינו לשמור על כלבי השמירה של הדמוקרטיה, כי בלעדיהם, נפקיר את החצר שלנו לזאבים ושועלים.

אם חשקה נפשכם בעוד כמה קטעי קומיקס בנושא תקשורת, כדאי לכם לבקר באתר C-Section Comics. הנה קומיקס אחד למשל המתאר מבזק חדשות פרהיסטורי, עמוס בעובדות אלטרנטיביות, חדשות מזויפות וופייק ניוז מהעבר. והנה קומיקס על מבזקי חדשות, או כיצד הפורמט המודרני של מבזקי חדשות מפספס לגמרי את הפואנטה.

 

איך נראות בחירות בדיקטטורות

בחירות בדיקטטורות - קומיקס מאת עידן שניידר

בחירות בדיקטטורות – פאנל בונוס:

דונלד טראמפ והתקשורת - קריקטורה מאת עידן שניידר

במדינות דיקטטוריות כדוגמת סוריה של אסד או מצריים של מובארכ, אוהבים השליטים לערוך מידי פעם "בחירות". בחירות אלו כוללות בד"כ או מועמד אחד, או לכל היותר שני מועמדים, כאשר המועמד השני הוא תמיד סוג של "איש-קש" חסר סיכוי אמיתי לנצח. כך היה למשל בבחירות האחרונות שנערכו לנשיאות בסוריה בשנת 2014 (בקומיקס לעיל בחרתי למרות זאת לצייר את המועמד הסורי כמועמד יחיד). הרעיון בעריכת בחירות בדיקטטורות היא לתת לאנשים את התחושה של דמוקרטיה, תוך כדי וידוא שהעריץ נשאר בשלטון. השליט הנוכחי מקבל בד"כ סדר גודל של 90% מהקולות, ולפעמים, כמו במקרה של אזרבייג'ן ב 2013, התוצאות ידועות באורח פלאי עוד לפני שנערכו הבחירות!

הנשיא בבחירות האלו נבחר כמעט תמיד פה-אחד משום שהבוחרים "יודעים" למי עליהם להצביע. הם יודעים כי

  1. יש רק מועמד אחד (או רק אחד שהוא מועמד רציני)
  2. נאמר להם למי להצביע – ע"י גורמי ממשל רשמיים, או הצבא, או המשטרה, או התקשורת (שבמדינות כאלו מופעלת ע"י המשטר)
  3. הם מבינים שאם יצביעו בצורה "לא נכונה", דברים רעים עלולים לקרות להם. במדינות טוטליטריות, יש לאח הגדול נטייה לדעת למי הצבעת.

עכשיו נעבור לבחירות 2016 בארה"ב. אפשר להניח שכאן אף מועמד לא יקבל מעל 90%. למעשה, על פי הסקרים האחרונים, אלא אם כן יקרה משהו דרמטי עד הבחירות, התוצאה הצפוייה היא פחות או יותר שוויון בין שני המועמדים . ובכל זאת, נראה שהתקשורת בארה"ב (וכשאני אומר "התקשורת" אני מתכוון למרבית גופי החדשות הגדולים, תמיד יש יוצאי דופן) עושה מאמץ עילאי כדי להגיד לבוחר האמריקני במי עליו לבחור. התופעה אמנם אינה חדשה, וראינו דברים דומים גם בבחירות קודמות, אבל נראה שהפעם יש התייצבות חסרת תקדים של גופי התקשורת מאחורי הילרי קלינטון, או יותר נכון, נגד דונלד טראמפ. אם התופעה נשמעת מוכרת לקורא הישראלי, הרי זה משום שגם במערכות הבחירות האחרונות בישראל, התייצבו מרבית כלי התקשורת מאחורי המועמדים שרצו נגד נתניהו – תופעת ה"רק-לא-ביבי" המוכרת. בעיני התקשורת, ישנו מועמד בר-בחירה אחד.

קיים דמיון מסוים בין בחירות עם "מועמד אחד", כפי שנהוג בבחירות בדיקטטורות, לבין בחירות עם "מועמד ראוי לבחירה" אחד. בשני המקרים, לבוחרים ישנה בעצם רק אפשרות בחירה אחת. נבהיר כאן ועכשיו: ארה"ב לחלוטין איננה על המסלול להפוך לעריצות, היא אפילו לא קרובה לכך. אבל כשהתקשורת בארה"ב מטיפה לנו שוב ושוב למי עלינו להצביע, וכשאחד המועמדים מצוייר כ"שטן בהתגלמותו",הדבר מזכיר לטעמי יותר את עיתון "פראבדה" (האמת), השופר של המשטר בימי ברית-המועצות הקומוניסטית, ופחות את צורת ההתנהגות המצופה מתקשורת חופשית, אמיתית, פלוראליסטית.

מחפשים פלורליזם ורבגוניות? את הקומיקס שלי תוכלו לקרא גם באנגלית וגם בעברית, אין דבר פלורליסטי מזה! הנה כמה קריקטורות פוליטיות בעברית, ובאתר הזה תמצאו את הקומיקס שלי באנגלית.

רבצ"ר אופקים

תמונה

איור נוסף לרצועה הביטחונית של טל לאור בחדשות הלילה של הערוץ הראשון.

רבצר אופקים - קריקטורה מאת עידן שניידר

הפינה הפעם עסקה בין השאר בהתבטאויות האחרונות שפורסמו בתקשורת, של הרב הצבאי הראשי המיועד, הרב קרים, ומאוחר יותר של ראש המכינה הצבאית בעלי, הרב לוינשטיין, בנושאים כמו הומוסקסואליות, מעמד האישה ועוד. הרצב"ר המיועד, לאחר שיחה עם הרמטכ"ל, הוציא "איגרת הבהרה" שבה הוא חזר מחלק מדבריו, למרות שמנוסח הדברים משתמע שההתנערות מהדברים היא בעיקר לטובת התפקיד.

זכותו של הרב להחזיק באיזה דעות שירצה, והדברים שאמר, גם אם פוגעניים, עדיין נחשבים לגיטימיים במסגרת חופש הביטוי. אבל בעידן של היום, "האינטרנט זוכר", ומוטב שמי שמתכנן לרוץ לתפקיד ציבורי ייקח זאת בחשבון לפני שהוא משחרר אמירה כזו או אחרת.

(לצפייה בקריקטורה באיכות גבוהה יותר)

 

יועץ צבאי לקבינט

תמונה

קריקטורה נוספת לפינה "הקשב!" בהגשת טל לאור, בחדשות הלילה בערוץ הראשון. הפינה הפעם עסקה בדרישתו של השר נפתלי בנט למינוי יועץ צבאי לחברי הקבינט, באיזון ביחסי הכוחות בין ראש הממשלה ושר הביטחון לשאר חברי הקבינט (רמז: אין), ואיך כל זה יכול להשפיע על מעורבות נשים בקבלת החלטות ביטחוניות.

יועץ בטחוני לקבינט - ביבי ובנט - קריקטורה מאת עידן שניידר

טענתו של בנט היא שבעוד ראש הממשלה ושר הביטחון באים לישיבות הקבינט כשהם מעורים בחומר, שאר שרי הקבינט מגיעים עם חוסרים בידע, מה שגורם לעמדת נחיתות שלהם בזמן קבלת החלטות לעומת ראש הממשלה ושר הביטחון, ובחוסר יכולת שלהם לאתגר את טענותיהם של רוה"מ ושר הבטחון בזמן אמת. הדבר בא לידי ביטוי גם בדו"ח מבקר המדינה האחרון על מבצע "צוק איתן", וגם בדוחו"ת קודמים (למשל דו"ח וינוגרד על מלחמת לבנון השניה).

חדי העין ישימו לב להבדל בין הקריקטורה המפורסמת לעיל לבין צילום המסך מערוץ 1 שלהלן – הקריקטורה צוירה בהתראה קצרה מאד ובדדליין מאד צפוף, ולא הייתי מרוצה מהצורה בה ציירתי את בנימין נתניהו. בגרסא שבאתר עבר ביבי "שיפוץ פנים" קל.

צילום מסך ערוץ 1 - ביבי ובנט - קריקטורה מאת עידן שניידר

להכניס קצת פלפל לצבא

גז פלפל לגובניקים - קריקטורה מאת עידן שניידר

איור נוסף לפינה "הקשב!" של טל לאור בערוץ 1, העוסקת בנושאי צבא בטחון וחברה.
החשיפה הפעם בתוכנית – בעקבות גל הטרור צה"ל מתכנן לספק בקרוב לחיילים עורפיים שאינם נושאי- נשק גז-פלפל להגנה אישית. האיור עוסק בדילמות המוסריות החדשות איתן יצטרכו הג'ובניקים להתמודד כעת. (הפינה שודרה במהדורת חדשות הלילה בערוץ הראשון, בתאריך 5 לאפריל 2016).

הרפרנס הוא כמובן לפרשת החייל שירה במחבל מנוטרל בחברון. החייל נחשד בתחילה ברצח, והרמטכ"ל, שר-הבטחון וראש הממשלה מיהרו לגנות את המעשה. מאוחר יותר שונה האישום להריגה, זאת לאחר ששופטי בית הדין הצבאי קבעו כי טענת החייל כי חש סכנה לחייו אפשרית בהתאם לראיות. בזמן כתיבת שורות אלו נמצא החייל במעצר פתוח בבסיסו וממתין לתחילת משפטו, בעוד ברחבי הארץ מתקיימות הפגנות רבות הקוראות לשחרורו.

עידן שניידר - גז פלפל לחיילים עורפיים - צילום מסך ערוץ 1