זו חוויית הגלישה שלי בטוויטר לאחרונה. בעצם תמיד.
הנה פאנל הבונוס:
הנה לינק לטוויטר שלי (עברית), והנה הפרופיל שלי באנגלית. אני נמצא גם באינסטוש. לא לשכוח את המסיכה לפני. סססאמק.
(פורסם במקור באנגלית)
זו חוויית הגלישה שלי בטוויטר לאחרונה. בעצם תמיד.
הנה פאנל הבונוס:
הנה לינק לטוויטר שלי (עברית), והנה הפרופיל שלי באנגלית. אני נמצא גם באינסטוש. לא לשכוח את המסיכה לפני. סססאמק.
(פורסם במקור באנגלית)
האמינו או לא, ציירתי את הקומיקס הזה הרבה לפני שפרץ הדיון הציבורי בארה"ב בנושא "עובדות אלטרנטיביות" ו-"פייק ניוז" (fake news). הפולמוס האחרון החל לאחר שהנשיא טראמפ האשים את רשת סי-אן-אן בהפצת עובדות שקריות לגבי טקס ההשבעה הנשיאותי של טראמפ. טראמפ טען ש CNN ניסתה ליצור תמונה מעוותת לגבי כמות המשתתפים שנכחו בטקס, לעומת טקס ההשבעה של הנשיא הקודם ברק אובמה.
ברשותכם, לא נכנס לנקודה מי מהצדדים צודק, מכמה סיבות. ראשית, בדיוק כמותכם, לא נכחתי בטקס, ולכן אין ביכולתי לדעת לאילו תמונות עלי להאמין. שנית, אין לי שום עניין בתחרות המטופשת של "למי יש יותר גדול" בין דונאלד טראמפ וברק אובמה. תחת זאת, הייתי רוצה לדון בקצרה בתפקידה של התקשורת בויכוח הנ"ל. כמו כן, נבחן האם החשדנות הגוברת של ציבורים מסויימים במקורות התקשורת שלהם היא מוצדקת או לא, והאם הוגן לעשות שימוש במונח "פייק ניוז" בהקשר של גופי תקשורת מכובדים כמו CNN או "ידיעות אחרונות"?
כל מי שמכיר באופן אישי סיפור כלשהו, שפורסם לאחר מכן בחדשות, יסכים שהסיפור שדווח לא היה "מדויק ב-100%". כתבות חדשותיות לעולם אינן מדויקות, ולעולם לא יוכלו להיות מדויקות. יש לכך סיבות טובות. סיבה ראשונה: כתב חדשות טוב מקבל בד"כ את הסיפור שלו מכמה מקורות, מצליב בין המקורות, ומסנן מהסיפור את מה שלדעתו לא רלוונטי. הסיפור שהוא כותב עובר כמה מסננים נוספים (עורך, לפעמים גם עורך ראשי). התוצר הסופי, המוצלב והמסונן הופך להיות אותו סיפור אשר קוראים בעיתון או אייטם שמשודר במהדורת החדשות.
האדם הסביר מבין כיצד עובד תהליך של דיווח חדשותי. לפיכך, מרבית האנשים הסבירים והנבונים יקבלו את העבודה שלסיפור יש יותר מזווית אחת, ולכן ניתן לספר את אותו הסיפור בכמה דרכים שונות. מסיבה זו אף סיפור חדשותי לא יכול להיות מדוייק במאת האחוזים, בפרט בכל הנוגע לחוויות הסובייקטיביות ולפרשנות הניתנת למה שהתרחש.
יחד עם זאת, האדם הסביר והנבון מצפה מכתבי החדשות להיות:
כאשר גוף תקשורתי לא עומד בקריטריונים הנ"ל, הוא יוצר סדק באמון שבינו לבין צרכניו. למרבה הצער, יותר ויותר גופי תקשורת אינם עומדים בסטנדרטים בסיסיים אלה.
הוסיפו לכך את הקשרים שיש למו"לים בכירים ולאיליי הון תקשורתיים עם פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים, וקיבלתם סיבה נוספת לפקפק ביושרתם של חלק מגופי התקשורת.
אמון הוא מילת המפתח כאן. ברגע שמתחילים לאבד אמון בגופי התקשורת, קשה לנו יותר ויותר להאמין לחדשות שמדווחים לנו, במיוחד לאותן החדשות שמערערות את האידיאולוגיה שלנו או האמונה שלנו. כאשר צרכן החדשות מתחיל לתהות לגבי כל ידיעה בעיתון: "האם זה באמת נכון?" או "מהי האג'נדה הנסתרת העומדת מאחורי פרסום הכתבה?" אזי כל הסיפורים מתחילים להישמע כמו "פייק ניוז", אפילו אותם סיפורים שהם חשובים ונכונים ומתבססים על מקורות אמינים.
לפיכך, דונאלד טראמפ צודק בדבר אחד: ככל שההטייה התקשורתית הופכת לנפוצה יותר, ארגוני החדשות הגדולים ממשיכים לאבד את אמינותם (בד בבד עם ירידה בחשיפה אליהם, משום שאנשים פשוט מתייאשים ומפסיקים לצפות בחדשות "המיינסטרים"). עובדה זו צריכה להדאיג אותנו, משום שתקשורת חזקה ועצמאית היא מרכיב יסודי של כל חברה דמוקרטית בריאה וחפצת חיים. עלינו לשמור על כלבי השמירה של הדמוקרטיה, כי בלעדיהם, נפקיר את החצר שלנו לזאבים ושועלים.
אם חשקה נפשכם בעוד כמה קטעי קומיקס בנושא תקשורת, כדאי לכם לבקר באתר C-Section Comics. הנה קומיקס אחד למשל המתאר מבזק חדשות פרהיסטורי, עמוס בעובדות אלטרנטיביות, חדשות מזויפות וופייק ניוז מהעבר. והנה קומיקס על מבזקי חדשות, או כיצד הפורמט המודרני של מבזקי חדשות מפספס לגמרי את הפואנטה.
ב-20 לינואר 2017 , יסיים ברק אובמה שתי קדנציות כנשיא ארה"ב. כשבאים לסכם את מורשתו של אובמה, בכל הנוגע למזרח התיכון, התמונה לא נראית מבטיחה במיוחד:
הנשיא אובמה השיג כל זאת תוך נטישת בעלי הברית המסורתיים של ארה"ב באזור כמו סעודיה, מדינות המפרץ, מצריים החילונית, ובמידה מסויימת גם ישראל, תוך חיזוק גורמים איסלמיסטים קיצוניים באזור כמו איראן ותורכיה. בעקבות חוסר התלות של האמריקנים בנפט הערבי (טכנולוגית פצלי השמן), נסוגה ארה"ב הלכה למעשה מהזירה המזרח-תיכונית, וספק הפקידה ספק הפקירה אותה בידי רוסיה. ההפגזות חסרות האבחנה בסוריה ועצימת העין הרוסית (לפחות בשלב הראשון) לנוכח הטבח בחאלב הם רק דוגמא לצורה שבה הרוסים מנהלים את העסק.
זוהי מורשתו של אובמה במזרח התיכון. כיצד ינהג הנשיא טראמפ במזרח התיכון בכלל, ובישראל בפרט? ההצהרות של טראמפ עד עכשיו, במיוחד בהקשר הישראלי, מעודדות. אך כשלוקחים בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה של ארה"ב, ואת חוסר העניין ההולך וגובר שלה במזרח-התיכון בעקבות העצמאות האנרגטית שלה, אינני צופה מעורבות יתירה של ארה"ב באזור. הלוואי ואני טועה.
בחירות בדיקטטורות – פאנל בונוס:
במדינות דיקטטוריות כדוגמת סוריה של אסד או מצריים של מובארכ, אוהבים השליטים לערוך מידי פעם "בחירות". בחירות אלו כוללות בד"כ או מועמד אחד, או לכל היותר שני מועמדים, כאשר המועמד השני הוא תמיד סוג של "איש-קש" חסר סיכוי אמיתי לנצח. כך היה למשל בבחירות האחרונות שנערכו לנשיאות בסוריה בשנת 2014 (בקומיקס לעיל בחרתי למרות זאת לצייר את המועמד הסורי כמועמד יחיד). הרעיון בעריכת בחירות בדיקטטורות היא לתת לאנשים את התחושה של דמוקרטיה, תוך כדי וידוא שהעריץ נשאר בשלטון. השליט הנוכחי מקבל בד"כ סדר גודל של 90% מהקולות, ולפעמים, כמו במקרה של אזרבייג'ן ב 2013, התוצאות ידועות באורח פלאי עוד לפני שנערכו הבחירות!
הנשיא בבחירות האלו נבחר כמעט תמיד פה-אחד משום שהבוחרים "יודעים" למי עליהם להצביע. הם יודעים כי
עכשיו נעבור לבחירות 2016 בארה"ב. אפשר להניח שכאן אף מועמד לא יקבל מעל 90%. למעשה, על פי הסקרים האחרונים, אלא אם כן יקרה משהו דרמטי עד הבחירות, התוצאה הצפוייה היא פחות או יותר שוויון בין שני המועמדים . ובכל זאת, נראה שהתקשורת בארה"ב (וכשאני אומר "התקשורת" אני מתכוון למרבית גופי החדשות הגדולים, תמיד יש יוצאי דופן) עושה מאמץ עילאי כדי להגיד לבוחר האמריקני במי עליו לבחור. התופעה אמנם אינה חדשה, וראינו דברים דומים גם בבחירות קודמות, אבל נראה שהפעם יש התייצבות חסרת תקדים של גופי התקשורת מאחורי הילרי קלינטון, או יותר נכון, נגד דונלד טראמפ. אם התופעה נשמעת מוכרת לקורא הישראלי, הרי זה משום שגם במערכות הבחירות האחרונות בישראל, התייצבו מרבית כלי התקשורת מאחורי המועמדים שרצו נגד נתניהו – תופעת ה"רק-לא-ביבי" המוכרת. בעיני התקשורת, ישנו מועמד בר-בחירה אחד.
קיים דמיון מסוים בין בחירות עם "מועמד אחד", כפי שנהוג בבחירות בדיקטטורות, לבין בחירות עם "מועמד ראוי לבחירה" אחד. בשני המקרים, לבוחרים ישנה בעצם רק אפשרות בחירה אחת. נבהיר כאן ועכשיו: ארה"ב לחלוטין איננה על המסלול להפוך לעריצות, היא אפילו לא קרובה לכך. אבל כשהתקשורת בארה"ב מטיפה לנו שוב ושוב למי עלינו להצביע, וכשאחד המועמדים מצוייר כ"שטן בהתגלמותו",הדבר מזכיר לטעמי יותר את עיתון "פראבדה" (האמת), השופר של המשטר בימי ברית-המועצות הקומוניסטית, ופחות את צורת ההתנהגות המצופה מתקשורת חופשית, אמיתית, פלוראליסטית.
מחפשים פלורליזם ורבגוניות? את הקומיקס שלי תוכלו לקרא גם באנגלית וגם בעברית, אין דבר פלורליסטי מזה! הנה כמה קריקטורות פוליטיות בעברית, ובאתר הזה תמצאו את הקומיקס שלי באנגלית.
קריקטורה ליום העצמאות, שצויירה עבור הפינה "הקשב" בחדשות הלילה של הערוץ הראשון.
למרות שהטרור הפלסטיני ממשיך להכות בנו, ולמרות האתגרים הבטחוניים הלא פשוטים, ישראל של היום היא עדיין אי של יציבות ושפיות יחסית, זאת כמובן בהשוואה לכאוס המשתולל במזרח התיכון. בערב יום העצמאות, בעוד בשמי ישראל מתפוצצים זיקוקים צבעוניים, נשמעים בשאר רחבי המזרח-התיכון הדי הפיצוצים של הטרור המשתולל של דאעש והאיסלאם הקיצוני. מצריים וסיני, לבנון, סוריה, עירק, ותורכיה – ולעומתם ישראל.
חג עצמאות שמח לכל בית ישראל, ומי ייתן וישרור בקרוב באזורנו שלום אמיתי.
הנה קריקטורות נוספות שצויירו במסגרת הפינה "הקשב" בחדשות הלילה בערוץ הראשון.